ואלה תולדות מב"ל

המכללה לבטחון לאומי קמה ביזמתו של הרמטכ”ל חיים לסקוב, שמילא תפקיד מרכזי בהקמת מערך ההדרכה של צה”ל. רב אלוף לסקוב האמין, כי לקצונה הבכירה בצה"ל חסר מסלול הכשרה לקראת מלוי תפקידה ברמה האסטרטגית-מדינית. הוא ביקש להקים במסגרת הצבא מוסד לימודי, שבו ישתתפו נציגים ממשרדי החוץ, האוצר והביטחון יחד עם קצינים בדרגות בכירות, אשר יעניק לחניכיו גישה ממלכתית לנושא הביטחון הלאומי.

נושאי הלימוד, אשר הוכנו על-ידי צוות ההקמה ונכללו במצע הרמטכ"ל, באו לענות על הצורך בפיתוח שפה משותפת. הם כללו הקנית הידיעות הבסיסיות הנדרשות להבנת בעיות הבטחון הלאומי של מדינת-ישראל, והכנת עבודות סמינריוניות של צוותים מעורבים, בנושאים שיש להם השלכה בטחונית כוללת, המחייבת תיאום ושיתוף פעולה בין משרדי ממשלה שונים. התכנים שהוזכרו במצע זה, כללו כלכלה, מדינת-ישראל (חוק, ארגון, כלכלה, דמוגרפיה), המזרח התיכון, ישראל והיהדות, ישראל והעולם, המדע והמדינה, יחסים בינלאומיים ויסודות הצבא. המצע פירט את הרכב החניכים, משך הקורס, מיקומו, שיטת העבודה ועוד.

ב - 22.7.62 קיבלה הממשלה החלטה על הקמת מכללה לביטחון לאומי (ראו תמונה) ולפיה: "מטרת המוסד: גיבוש תורת בטחון לאומי כוללת ויצירת שפה משותפת לגבי נושאי הבטחון הלאומי בין כל אלה הנושאים בעולו של הביטחון הלאומי במדינה". (ישיבת הממשלה, 22.7.62).

תכנית הלימודים, שהתגבשה במהלך השנה עד לפתיחת המכללה באוקטובר 1963, שיקפה, כמו המצע שעליו הייתה מבוססת, את הרעיון של הנחלה לבאים בשעריה את מלוא המערך האידיאולוגי והערכי בתחומי ההסטוריה, המדיניות, החברה, הכלכלה, יחסי-החוץ, המדע והבטחון של מדינת-ישראל.

לצד תכנית הלימודים קבע צוות ההקמה גם את פרופיל החניכים. יהיו אלה אנשים במסלול קידום, בעלי רמה גבוהה, ייצגו תחומים מגוונים בצה"ל, בסקטור הממשלתי והאזרחי. הכוונה הייתה, שהחניכים יתרמו מידיעותיהם ומפרי ניסיונם, ויאפשרו חילופי אינפורמציה וידע. המחזור יכלול כ- 24 איש, שליש מתוכם מצה"ל בדרגות של סגני אלופים ואלופי משנה. מועד הפתיחה נקבע לאוקטובר 1963.

חולשתה של המכללה היתה בכך שלא נתנה מענה ממוקד לצרכים אשר עמדו ביסוד הקמתה – להיות נדבך הכשרה לקצונה הבכירה או מקור לפיתוח המחשבה הצבאית-בטחונית. כאשר נדרש הרמטכ"ל יצחק רבין, על-ידי ראש-הממשלה ושר-הביטחון, להתייחס לסוגיית המכללה, ונשאל, האם אפשר לראות בה מרכיב כלשהו בנוסחת העוצמה הביטחונית של ישראל, נאלץ להשיב בשלילה: "זה לא מסוג הדברים, שאני יכול לומר, שזה תורם עוצמה כזו וכזו. יש דברים שהם בתחום ידע-כללי."  (פ"א ראש-הממשלה-רמטכ"ל, 7.12.64)

לאחר ארבעה מחזורים הביא ראש-הממשלה ושר-הביטחון לוי אשכול לסגירת המכללה. ב- 27.6.66 החליטה ועדת השרים לביטחון לייפות את כוחו של שר-הביטחון למנות ועדה, במטרה לבחון את יעילות קיומה של המכללה לאור "מדיניות הקימוצים של הממשלה ובהתחשב במצבה הכלכלי של המדינה" (פרוטוקול דיון בוועדת-שרים, ספטמבר 1969).

כשנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, פנה ראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) דאז, אלוף מנחם מרום, אל ראש אגף המבצעים (אג"ם) בהצעה לפעול להקמתה מחדש של המכללה לבטחון לאומי. מרום כתב, כי מאחר ואין בצה"ל מוסד להכשרת קצינים מעבר לרמת פו"ם, נוצר מצב, שבו פועלים הקצינים הבכירים ברמה האסטרטגית בלי שהוכשרו לכך ו"ללא הכוונה מוסדית כלשהי". מרום הציע, כי מטרת המכללה תהיה ללמד קצינים בכירים ובעלי תפקידים בכירים ממשרדי הממשלה את נושאי הבטחון הלאומי וכמו-כן היא תשמש מוסד המנחה ומרכז מחקרים בבעיות האסטרטגיות של מדינת-ישראל (חידוש המכללה לבטחון לאומי, 3.12.74).

ב- 23 במאי 1976 הונחה על שולחן הממשלה הצעה להחלטה, להקמה מחדש של המכללה, ובדצמבר 1976 הונח תיק יסוד חדש, שעובד על-ידי צוות ההקמה לפתיחתה של המכללה. בטקס פתיחת המכללה הציב לה הרמטכ"ל אתגר: להיות המקום, בו יידונו השאלות הקיומיות של מדינת-ישראל.

ב- 1 בספטמבר 1991 הוכפפו המכללה לבטחון לאומי, והמכללה לפיקוד ולמטה (פו"ם), למפקדת המכללות הצבאיות ומפקד מב"ל הפך למפקדן של שתי המכללות.

בשנת  2006 (מחזור ל"ד) נפתחו שערי המכללה לביטחון לאומי גם ללומדים מצבאות זרים, במהלך שיזם והוביל מפקד המכללות דאז, האלוף אייל בן ראובן.